<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ג</h1>
<h2>דף ח:</h2>
עבד שהביא גטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך או כל נכסי קנויין לך ולא יותר עצמו קנה נכסים לא קנה פלגינן דיבורא ואם שייר כל שהוא לא יצא לחירות גטין שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד משום שיצ' עליו שם בן חורין גטין. עד כותי פסו' ואם היה כותי חבר כשר והאידנא עשאום גוים גמורים פסול בכל ענין גטין. אם נכתב בערכאות של גוים אם חתומים גוים פסולין כמו גטי נשים וכמו כן הביאו שליח צריך שיאמר בפני נכתב בפני נחתם כמו בגט. אמר לשליח תנו גט זה לעבדי אינו חוזר בו. וש"מ שאמר תנו שטר שחרור לעבדו ומת לא יתנו לאחר מיתה אם מת גטין. יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אבל בשני בצורת לא גטין [י"ב ע"א]. הקוטע יד עבדו של חבירו חייב ברפואתו ובנזק ובצער ושבת ובושת כי יש לעבדים בושת והכל לרבו גטין וקמא החובל בעבדו שלו פטור מכולן כלומר מכל חמשה דברים גטין. לוקח עבד על מנת לשחררו ואמר ליה לכשאקחך הרי גופך קנוי לך לא קנה כי כבר נפסק הדין כמאן דאמר אין אדם מקנ' דבר שלא בא לעולם ולפיכך לא קנה יבמות. העבד מקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו גטין. עבד שחבל באחרים פטור ואם נשתחרר חייב לשלם ובית דין שמין הה' דברים או כל אותם דברים שחייב לשלם בשביל החבלה וכותבין ונותנין לנחבל וכשיהיה לו ממה לשלם ישלם קמא.
<h2>דף לז:</h2>
עבד שנשבה ופדאהו אדם אח' אם לפני שנתיאשו ממנו פדאהו אפילו פדה אותו לשם בן חורין נשתעבד לרבו ראשון ואם לאחר יאוש כל הקונה אותו לשם עבד ישתעבד בו גטין. עבד של ישראל שנשבה וברח מבית האיסורים של גוי יוצא לחירות וכופין רבו לכתוב לו גט שחרור ודוקא שברח אחר יאוש הבעלים גטין. הכהו על עינו וסימאה על אזנו וחרשה יוצא בהן לחירות כנגד אזנו אינו יוצא בהן גטין. גר שמת ואין לו יורשין ויש לו עבדים גדולים וקטנים גדולים קנו עצמן בני חורין קטנים כל הקודם בהם זכה בהם גטין [ל"ט ע"א]. המשחרר עבדו או שפחתו עובר בעשה אם לא היה בעבור איסור או לדבר מצוה כגון שהיתה שפחה והיתה מזנ' עם ישראל כופין רבו להוציאה לחירות או לדבר מצוה מותר כגון להשלים עשרה לתפלה ושיעשה מצות כמו ישראל גטין. המקדש לעבדו קדש לדמיו ולא יצא לחירות והמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שהפקירו ואם מת רבו כופין ליורשיו ליתן לו גט שחרור גטין [ל"ח ע"ב]. עבד שהשיאו רבו בת חורין לחירות וכופין רבו וכותב לו גט שחרור גטין עבד שהניח לו רבו תפילין יצא לחירות לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפטרופוס או שהני' תפלין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו לא יצא לחירות קראו לקרות ספר תורה יצא לחירות גטין [מ' ע"א]. עבד קונה עצמו בחליפין כלומר בקנין סודר אם היה של קונה כמו דין חליפין ואסור בבת ישראל כי אינו משוחרר לבד בחליפין כי צריך גט שחרור וקונה עצמו בחליפין על ידי עצמו אבל לא על ידי אחר ואם מל וטבל אפילו על ידי אחר גטין [ל"ט ע"ב]. מי שאמר בשעת מיתתו אל ישתעבדו בזה או שאמר עשו לה קורת רוח מצוה לקיי' דברי המת ולא כייפינן לה לעשות מלאכה בעל כרחה ואם לא נתיקר דעתה בלא שחרור משחררין לה גטין [מ' ע"א]. המוכר עבדו לגוי ומת האדון בני האדון כותבין לו גט שחרור שכבר יצא לחירות מיד שמכרו לגוי והניח האיסור ובמיתת האדון לא פקע האיסור וכן הדין במפקיר אדון ומת גטין [שם]. עבד שהיה משנים ושחררו האחד והא' נתן חלקו לבנו קטן מפייסין הקטן כדי שלא יצווח ומעמידין לו אפטרופוס ויכתוב לו גט שחרור על שמו של קטן גטין [שם]. עשיתי עבדי בן חורין עשוי בני חורין הרי הוא בן חורין או בן חורין שכתב כך בשטר שחרור אבל לא אמר באמירה אם לא קנו מיניה אם צוה מחמת מיתה גטין [שם ע"ב]. עשיתי אותו בן חורין וכופר העבד חיישינן שמא זוכה לו על ידי אחר והאי חיישינן הוא ודאי ומותר בבת חורין. כתבתי ונתתי לך וכופר העבד נאמן העבד ויכול לחזור בו האדון גטין [שם ע"ב]. עשאו רבו אפותיקי ושחררו הפקי' השעבוד וכופין רבו שני וכותב לו שחרור ורבו ראשון כותב דמיו לבע' חובו שהוא רבו שני משום דינא דגרמי גטין [שם ע"ב].
<h2>דף מא:</h2>
משחרר חצי עבדו בשט' לא קנה ובכסף כגון שלקח חציו על מנת לשחררו או שנפדה חציו בכסף קנה וכופין רבו לעשותו בן חורין. ועבד של שנים ושחררו האחד קנה בין בשטר בין בכסף וכן מכר או נתן חציו ושחר' חציו בין בבת אחת בין זה אחר זה קנה גטין חציו עבד חציו בן חורין מיתומי' אין כופין אותם לשחררו ועוב' אותם יום אחד ועצמו יום אחד וכן שפחה לכל אדם אין כופין ואם נגחו שור ופיחת דמיו יום שלרבו לרבו ויום של עצמו התשלום לעצמו ואם המיתו באי זה יום שיהיה נותן השור חצי כופר ליורשיו וחצי קנס לאדון גטין מחוסר גט שחרור ונגחו שור ומת כי מדין חציו שלשים שקלים ומחציו בן חורין כופר מה נעשה מהן אין לו קנס ולא כופר ליורשיו גטין. הכותב כל נכסיו לשני עבדיו בשתי שטרות וכתב בכל שטר מהם כל נכסי לפלוני ומסרן לאדם אחר לזכותן קנו בין שניהם ומשחררין זה את זה וכן אם כתב חצי נכסיו בשטר אחד ובשטר אחד קנו וכן אם כתב חצי נכסיו בשטר אחד ובשטר אחר חצי נכסיו ולא אמר חציו האח' לא קנו בגטין. עבד שמכרו רבו לקנס ספק היא בעיא ולא איפשיטא ומספקא לא קנהו בגטין. חציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין ספק מקודשת בגטין [מ"ג ע"א]. חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה מקודשת וחייבין עליה אשם ולא מיתה עד שתש[ת]חרר בגטין. חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה ונתקדשה לשמעון אחיו ומתו שניהם מתיבמת ללוי אחיו בגטין. חציה שפחה וחציה בת חורי' שנתקדשה לראובן ונשתחררה ונתקדשה לאחר מקודשת מספק לשניהם בגטין. חציה שפחה ונהגו בה מנהג הפקר כופין רבה ועושה בת חורין בגטין.
<h2>דף מג:</h2>
המוכר עבדו לגוי יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון בגטין. לוה עליו מן הגוי לזמן ידוע ונתנו לו על מנת שאם לא יפדנו עד זמן פלוני שיהא של גוי יצא לחירות מיד כיון שבזה בתקנת חכמים או שלא נתנו לו שאם לא יפרע לזמן פלוני שיקח אותו במשכון יצא לחירות בגטין. גבאו הגוי בחובו או סקריקון כלומר גוי אנס שבקש להורגו עד שפדה עצמו בעבד לא יצא לחירות או לעבודת המלך יצא לחירו' בגטין. מכרו לגוי לל' יום או חוץ ממלאכתו או חוץ משבתות וימי' טובים או לגר תושב ולכותי ולישראל משומד או חוץ מן המצות כל אלו בעיא ולא איפשיטא ואם תפס העבד כדי דמיו אין מוציאין מידו בגטין. עבד שהפיל עצמו לגייסות או ששבוהו מות' ליטול דמיו אם אינו יכול להוציא בגטין. מוכר עבדו לגוי קונסי' אותו (עדים) [עד י'] בדמיו ואם גנבין קנסוה חוצה לארץ בגטין. מכר עבדו לגוי ומת אין קונסין בנו אחריו בגטין. מכר עבדו חוצ' לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור מלוקח ואיבד מעותיו ואפי' שירצה להשתעבד בו בארץ ישראל כופין אותו בגטין. עבד שברח מחוצה לארץ כותב עליו שטר דמיו וכופין אותו לשחררו ואם מצא בארץ ישראל שיקחנו מוכרו לו ואם אמר אשתעבד בארץ אין שומעי' לו בגטין. עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו רבו שם יצא לחירות ודוקא שדעתו לחזור ואם אין דעתו של רבו לחזור אבד זכותו העבד בעבור שיצא אחריו מאח' שלא היה דעתו לחזור ולפי' לא יצא לחירות אם מכרו בגטין. לשון גט שחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך או אין לי עסק בך ואם אמר לשפחה הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום גטין. לשון שטר מכירה דעבד עבדא דנן מוצד' לעבדי פטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי רק הבמות לא סרו ת"י לא עטירו ערורי מלכא ומלכתא ורשם דאיניש לא איתיה עליה ומנוקי מכל מום ושחין דנפיק ביה מן טצהר שתי שנים בגטין.
